גְּלוֹבָּלִיזַצְיָה עוֹשָׂה לִי בְּחִילָה
וְשַׁעַר רִבִּית הוּא פּוֹרְטָל מַחֲלָה.
כָּל הַמֶּלֶל הַזֶּה בָּעִתּוֹן
עַל תַּקְצִיב, מְחָאָה, שׁוּק הָהוֹן –
לֹא מַסְבִּיר לִי פָּנִים, לֹא נוֹגֵעַ,
אֶת הַקֶּשֶׁב שֶׁלִּי מְיַגֵּעַ.
נִמְאַס כְּבָר לִשְׁמֹעַ כָּל יוֹם עַל שְׁחִיתוּת.
הַפֶּנְסְיָה נִשְׁחֶקֶת וְגַם הַבְּרִיאוּת.
זֶה לֹא רַצְיוֹנָלִי לִשְׁקֹעַ וְלֹא כַּלְכָּלִי לַהֲזוֹת,
יֵשׁ מֶסֶר חָשׁוּב לְהַשְׁמִיעַ וְדֶרֶךְ בְּרוּרָה לְהַתְווֹת,
אָז אוּלַי נְנַסֶּה קַו חָדָשׁ בְּתַכְלִית –
אֶת הַמֶּסֶר נַצְפִּין בְּשִׁירָה כַּלְכָּלִית.
(מתוך “על עושר ואושר”)
