גם נהיגה יכולה להיות שיר

גַּם נְהִיגָה יְכוֹלָה לִהְיוֹת שִׁיר, 
כְּשֶׁאֲנִי מְנַוֶּטֶת דַּרְכִּי בֵּין חֲלוֹמוֹת, 
מַשְׁאִירָה מָקוֹם לָרוּחַ 
בֵּין הַנְּתִיבִים, 
מַבִּיטָה בַּשָּׂדוֹת וְחוֹשֶׁבֶת עַל יָם. 
פֹּה וָשָׁם
מִלִּים חַסְרוֹת סַבְלָנוּת
נִדְחָפִוֹת וְצוֹפְרִוֹת,
חוֹתְכוֹת מִיָּמִין,
נִצְמָדוֹת.
מִלִּים חֲצוּפוֹת חֲצוּפוֹת,
מְעִיפוֹת אֶת הָרוּחַ לְכָל הָרוּחוֹת.
וַאֲנִי?
אוֹסֶפֶת רוּחַ פְּצוּעָה שֶׁהִתְפַּזְּרָה לָהּ,
מְפִיחָה בָּהּ זְכוּת קְדִימָה
לְחַיִּים.
אַחֲרֵי הַכֹּל –
בְּלִי רוּחַ, בְּלִי שִׁירִים,
מָה שָׁוָה הַנְּסִיעָה? מָה בֶּצַע בְּמִלִּים?