נוֹלַדְנוּ עֵירֻמִּים
וְתֶכֶף הֻלְבַּשְׁנוּ בְּאֵיזֶשֶׁהוּ בַּד
שֶׁיְּכַסֶּה אֶת הַגּוּף.
הַסְלָלָה לִקְרַאת הַמְּצִיאוּת
הַמְּמֻסֶּכֶת, מְמֻטֶּשֶׁת, מְלֻבֶּשֶׁת.
פַּעַם עוֹד הָיוּ מִתְמַהְמְהִים
כְּדֵי לִבְדֹּק אִם הִתְמַזֵּל לָאָב בֶּן זָכָר.
וְהַיּוֹם? שׁוּם דָּבָר,
סֶרֶט נָע,
עֵרוֹם נִלְקַח –
בְּדִיקוֹת, חִסּוּנִים, תִּקּוּנִים.
וְרַק אַחֲרֵי שֶׁהֻלְבַּשׁ וְהֻסְתְּרוּ אֵיבָרָיו,
מֻתָּר הוּא לָאֵם אוֹ לָאָב
שֶׁיַּחְלִיף חִתּוּלָיו.
שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אֶת צְרָכָיו כָּכָה סְתָם
בָּאֲוִיר הַחָפְשִׁי.
יֵשׁ אֲוִיר? יֵשׁ חֹפֶשׁ? יֵשׁ יֵשׁ?
אָח… בְּנֵי אָדָם…
אֵיזֶה מִין מְטֻמְטָם,
מִמָּה הוּא בְּדִיּוּק מִתְבּוֹשֵׁשׁ?