[1]
גָּדַלְתִּי בִּבְאֵר שֶׁבַע
בְּלִי מַזְגָן.
יֵשׁ בִּרְזִיָּה בֶּחָצֵר בֵּית הַסֵּפֶר,
שׁוֹתִים בַּהַפְסָקוֹת.
בַּקַּיִץ חַם,
בַּחֹרֶף גַּם,
אֲבָל אֶת הַלַּחוּת שֶׁל תֵּל אָבִיב?
אִמָּא’לֶה…
אֶת זֶה לֹא הָיִיתִי שׂוֹרֶדֶת.
[2]
שְׁלוֹשִׁים וְאַרְבַּע מַעֲלוֹת בַּצֵּל?
זֶה חַם.
וּבַשֶּׁמֶשׁ?
חַם יוֹתֵר.
וּבְכוֹס הַתֶּה שֶׁלִּי?
רוֹתֵחַ.
וּבַמַּחֲבַת שֶׁלִּי?
אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לְהָכִין חֲבִיתָה.
וּבַעֲצַבִּים שֶׁלִּי?
וַאי, וַאי…
[3]
אַתְּ!
אַל תֵּצְאִי הַחוּצָה
בַּחֹם הַזֶּה.
אַתְּ תִּתְבַּיְּשִׁי.
דּוּחַ עַל כּוֹבַע –
מֵאָה שֶׁקֶל.
[4]
כְּשֶׁגַּל הַחֹם אַסִּימְפְּטוֹמָטִי,
נִדְרָשׁ פְּרֵזֶנְטוֹר צַמֶּרֶת
לְהָאִיר לָנוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ,
כִּי יֶשְׁנָהּ סַכָּנָה שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ
וְלֹא נֶחֱוֶה סִימָנִים –
לֹא יִכְאַב לָנוּ הָרֹאשׁ,
לֹא תִּהְיֶה לָנוּ סְחַרְחֹרֶת,
וַאֲפִלּוּ הַבִּיבִּי שֶׁלָּנוּ יִהְיֶה שָׁקוּף.