הזמנה לתה

אִם הַשִּׁגְרָה לֹא מַסְפֶּקֶת וְיֵשׁ תְּחוּשַׁת קֶבֶס, סִימָן שֶׁהִגִּיעַ אָבִיב.  אִם הַלֵּב לֹא מַפְסִיקלְהַכּוֹת עַל הַבָּס,סִימָן שֶׁהִגִּיעַ אָבִיב. אִם שֶׁמֶשׁ בַּחוּץ וְיֹבֶשׁ בִּפְנִים,סִימָן

הַגּוּף מְדַבֵּר בְּדַרְכּוֹ. הוּא רוֹמֵז בַּכִּחְכּוּחַ, הוּא חוֹרֵז בְּדִכְדּוּךְ, וְקוֹבֵל בְּאַלְפֵי חֲרִיקוֹת מְשֻׁנּוֹת. וּכְשֶׁאֵין מִישֶׁהוּ שֶׁיַּקְשִׁיב, הוּא מֵגִיב בְּעָצְמָה וּמַכְאִיב. וַאֲבוֹי לַבּוּרוּת הַקְּדוֹשָׁה, הַשּׁוֹלֶלֶת לְלֹא כָּל בּוּשָׁהאֶת

הַהַמְצָאָה הַחֲשׁוּבָה מִכֻּלָּן אֵינָהּ הַגַּלְגַּל אוֹ הָאֵשׁ, גַּם לֹא הַגְּלוּלָה אוֹ חֶרְמֵשׁ, גַּם לֹא טֵלֶגְרָף אוֹ חַשְׁמַל,וְאַף לֹא הַטִּיסוֹת לֶחָלָל.אֵין פֹּה בִּכְלָל שְׁאֵלָה,בָּרוּר שֶׁזּוֹ –

כָּל הַקַּיִץ טִיֵּל הַצְּרָצַר בַּדְּרָכִים, שָׁר עַל הַיָּם, עַל שְׁקִיעָה וּפְרָחִים, צָפָה בִּנְמָלִים עֲמָלוֹת לְלֹא סוֹף, לְלֹא סוֹף.  שָׁר הַצְּרָצַר עַל אַחְוַת פּוֹעֲלוֹת,וּמַלְכָּה,

בִּמְקוֹם לִהְיוֹת עָצוּב הוּא כּוֹעֵס וַאֲנִי אֶת הָעֶצֶב בּוֹלַעַת.בִּמְקוֹם לִהְיוֹת מֻדְאָג הוּא כּוֹעֵס וַאֲנִי אֶת הַדְּאָגוֹת בּוֹלַעַת.בִּמְקוֹם לִהְיוֹת מְתֻסְכָּל הוּא

שׁוּב הֵם הוֹלְמִים בִּי בְּכָל הַחוּשִׁים – צְרוֹר צְנוֹנִיּוֹת וּשְׂדֵה חַמְצִיצִים.  הַלֵּב שֶׁצִּוָּה לִי מְרַק צְנוֹנִיּוֹת.חַמְצִיץ שֶׁפַּעַם בִּי סָלַט לִהְיוֹת. שׁוּב הֵם הוֹלְמִים

זֶה הַסִּדּוּר הָרָגִיל בֵּינֵינוּ,מֵאָז שֶׁהִכַּרְנוּ, מֵאָז שֶׁהִנֵּנוּ.אֲנִי מְקַלְקֶלֶת, הוּא מְתַקֵּן,אֲנִי לֹא זוֹכֶרֶת וְהוּא מְשַׁנֵּן.אֲנִי מְפַזֶּרֶת, הוּא מְסַדֵּר,אֲנִי סְתָם זוֹרֶקֶת וְהוּא

אַהֲבָה זֶה הַנַּעַץ שֶׁדָּרַכְתָּ עָלָיו יָחֵף וְלֹא יוֹצֵא, גַּם אִם תִּרְצֶה. (מתוך “הזמנה לתה”)