סוכת שלום

רְשִׁימַת הַקְּנִיּוֹת שֶׁלִּי לְהַיּוֹם כּוֹלֶלֶת רַק דָּבָר אֶחָד: לֹא גַּרְזֶן אֲנִי צְרִיכָה וְלֹא נוּנְצָ’קוֹת, לֹא מַטָּע שֶׁל רִמּוֹנִים וְלֹא אַלְפָּקוֹת. מְוַתֶּרֶת עַל פָּנָס, עַל פְּצָצוֹת, וְעַל גַּרְבַּיִם. מְוַתֶּרֶת גַּם

נֵר תְּשִׁיעִי שֶׁל חֲנֻכָּה – כְּדֵי שֶׁאִם פִּתְאוֹם יִפְרֹץ לוֹ נֵס, בְּאִחוּר שֶׁל שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת וְאַף יוֹתֵר, הוּא יִרְאֶה שֶׁאֲנַחְנוּ פֹּה וְיִשָּׁאֵר. (מתוך הספר סוכת שלום)

גַּרְזִנִּים נוּנְצָ’קוֹת תַּרְסִיס נֶגֶד דֻּבִּים טְרַנְזִיסְטוֹר, מַיִם תִּירָס שִׁמּוּרִים פָּנָסִים, מַטָּף מִשְׂחָקִים לַטַּף מַסְטִיק בָּזוּקָה שַׁמֶּנֶת מְצוּקָהחוֹסֵם עוֹרְקִיםנֶפֶשׁ חֲזָקָהגַּרְבַּיִם, שִׁנַּיִםקֶרֶשׁ לַמָּמָ”דחָבֵר לְעֵת מְצֹאוֶאֱלוֹהִים אֶחָד (מתוך הספר סוכת שלום)

עַל פָּנָיו יָכֹלְתִּי לִקְטֹף עַגְבָנִיּוֹת, יָכֹלְתִּי לִקְטֹף חַסָּה, פִּרְחֵי כְּרוּבִית, תּוּתִים! יָכֹלְתִּי (מתוך הספר סוכת שלום)

הָאֹרֶז שֶׁלִּי – יֵשׁ בּוֹ דְּבֵקוּת, יֵשׁ בּוֹ אַחְדוּת, הוּא לֹא מֻפְרָד אֶחָד-אֶחָד, פָּשׁוּט אֶחָד. (מתוך הספר סוכת שלום)

יֵשׁ מִלִּים שֶׁנִּשְׁפָּכוֹת כְּמוֹ מַיִם, וְיֵשׁ מִלִּים כְּמוֹ מְכוֹנַת יְרִיָּה: תַּךְ, תַּךְ, תַּךְ, תַּךְ, תַּךְ… (מתוך הספר סוכת שלום)

אֲנִי מְדַמְיֶנֶת חוּטִים שֶׁל אוֹר מֵהַלֵּב שֶׁלִּי אֵלֵיהֶם. פּוֹרֶשֶׂת אֶצְבְּעוֹתַי כְּמוֹ מַשְׁדֵּר, עַד שֶׁיַּחְזְרוּ כֻּלָּם. אָז אִם אַתֶּם מוֹצְאִים אוֹתִי כָּכָה, מְסֻבֶּכֶת בְּחוּטִים – זֶה לָמָּה.

גרסה מחודשת ל”בלדה לנאיבית” (יהונתן גפן, יצחק קלפטר) אָמַרְתְּ שֶׁהָאֹרֶז יֵצֵא לָךְ בְּסֵדֶר, כְּמוֹ בַּסְּפָרִים, לֹא דָּבִיק כְּמוֹ הָעֵדֶר. כֻּלָּם לָךְ אָמְרוּ

שָׁאַלְתִּי אֶת יָרֵחַ אִם תַּאיְלַנְדִּים הֵם גַּם בְּנֵי אָדָם. הוּא עָנָה שֶׁלֹּא – “הַאִם נִתְקַלְתְּ אֵי פַּעַם בִּבְנֵי אָדָם עִם שֵׁמוֹת כָּאֵלֶּה?” צוֹדֵק יָרֵחַ, לֹא נִתְקַלְתִּי