שירים ללא ספר

אֲנִי קָמָה וְצוֹעֶדֶת לְאִטִּי. כְּמוֹ הַצִּפּוֹרִים, כְּמוֹ הַחֲתוּלִים, כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם. וְכָל צַעַד בִּי חַי. כָּל צַעַד.

מָה שְׁלוֹמֵךְ? מָה שְׁלוֹמֵךְ, יַקִּירָה? אֲנִי כָּאן אִתָּךְ, לֹא יָדַעְתְּ? הִנֵּה בְּרֹאשִׁי מִתְנַהֶלֶת שִׂיחָה וַאֲנִי שׁוֹאֶלֶת אוֹתָךְ לִשְׁלוֹמֵךְ רַק הַקּוֹל לֹא יוֹצֵא זֶה שֶׁקֶט כָּזֶה שֶׁל

בִּשְׁעַת סְעָרָה אֶפְתַּח בַּקְבּוּק אוּזוֹ, זֶה שֶׁנִּינָהּ הֵבִיאָה, וְנָשִׁיר וּנְזַיֵּף בִּשְׁנַיִם אֶת רֵיחַ הַמָּלוּחַ עַל הַמַּיִם.

מַזָּל שֶׁיֵּשׁ רְעִידוֹת אֲדָמָה אַחֶרֶת אֵיךְ נוּכַל לְטַפֵּס בְּסֻלַּם רִיכְטֶר? אֲנִי קְרָבִית הַיּוֹם. אוּלַי אֵצֵא לָצוּד אֵיזֶה פֶּרַח.

אֲנִי אוֹפְּטִימִית לַטְּוָח הָרָחוֹק, אַךְ הָרָחוֹק – רָחוֹק מִדַּי. אַל תַּגִּידוּ לִי לִנְשֹׁם, כָּל נְשִׁימָה מַזְכִּירָה לִי שֶׁהִיא בַּת חֲלוֹף. זוֹכֵר אֵיךְ הִתְיַשַּׁבְתָּ לִי עַל

וְהַיֶּלֶד צָעַק:  “הַמֶּלֶךְ עֵירֹם!”  וְהַכָּרוֹז קָרָא:  “אַתָּה עֵירֹם בְּעַצְמְךָ!”  שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ לוֹ, הַיֶּלֶד,  כָּכָה לוֹמַר,  בְּדִיּוּק כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ מְנַפְנֵף בַּחֲבִילָתוֹ בַּכִּכָּר…

שֶׁקֶט מָתוּחַ שָׂרַר בָּאוּלָם. הַמְּאַלֵּף פָּתַח אֶת הַכְּלוּב וְשִׁחְרֵר אֶת הָאַרְיֵה! הָאַרְיֵה יָצָא – וְהַקָּהָל עָצַר נְשִׁימָתוֹ. הָאַרְיֵה שָׁאַג – וְהַקָּהָל נֶחְרַד מֵאֵימָתוֹ. הָאַרְיֵה טָרַףוְהַקָּהָל נִטְרַף. וְהַמְּאַלֵּף?רָץ

לְשַׁטֵּחַ אֶת הַזַּעֲזוּעַ כְּמוֹ שֶׁמְּשַׁטְּחִים עֲקוּמוֹת. לְשַׁטֵּחַ אֶת הַזַּעֲזוּעַ כְּמוֹ שֶׁמְּשַׁטְּחִים עוֹלָמוֹת, כָּכָה – עִם דַּחְפּוֹר. עַדְלֹאיָדַע לְהַבְדִּיל בֵּין אוֹי הַבְּרוֹךְ לְאַי טִירִילַיְּ. עַדְכֵּןיָדַע לִבְחֹר שֶׁלֹּא לְהִזְדַּעְזֵעַ כְּלָל, כִּי בִּשְׁבִיל

הַחַיִּים הֵם תָּכְנִית רֵיאָלֵטִי עִם נִיאָגָרָה עֲנָקִית וְהַדָּחוֹת

מָה בְּסַךְ הַכֹּל רוֹצֶה אָדָם? לִהְיוֹת צוֹדֵק. אַחֶרֶת עוֹלָמוֹ יִתְעַרְעֵר עָלָיו.  וְאִם יִרְאֶה אֲפִלּוּ סֶדֶק קָט בְּבִצּוּרָיו,  מִיָּד יִדְאַג לְחָזְקָם.  יִבְנֶה תִּלֵּי תִּלִּים. הָרִים!  וְאַתָּה