הילדה של הירח

הַשָּׁנָה 1984 לְמִנְיָנִי. אֲנָשִׁים יְשֵׁנִים בְּשָׁנִים כָּאֵלּוּ, רַק מִשְׁטֶרֶת הַמַּחְשָׁבוֹת עֵרָה. אֲנִי מַשְׁכִּימָה לִפְנֵי הָנֵץ הַחַמָּה, וּבַשָּׁעוֹת הַזְּעִירוֹת הַלָּלוּאֲנִי לֹא חוֹשֶׁבֶת כְּלָלאָז אֵין חֲשָׁשׁ…אֲנִי […]

[1] עֵץ מַנְגּוֹ עֵץ רִמּוֹן עֵץ לִימוֹן עֵץ בֵּרָלֶ’ה  [2] דְּבָרִים שֶׁאֲנִי רוֹאָה: מַיְּנוֹת, עוֹרְבִים, עֵץ דְּרוֹרִים שֶׁנִּרְאֶה כְּמוֹ לֵיצָן עִם מִכְנָסַיִם רְחָבִים.כְּרוּבִית בְּתוֹךְ עָנָן שֶׁל בֹּקֶר.יָם

צַפְרָא טָבַא! צַפְרָא טָבַע! אַתָּה חַיָּב לָקוּם לְהַצִּיל אוֹתוֹ! אֶת מִי? אֶת צַפְרָא, הוּא טָבַע. אֲנִי יָשֵׁן…

עֵץ הַמּוֹצְצִים לֹא יָדַע שֶׁנָּבוֹא בְּהֶרְכֵּב שֶׁכַּזֶּה… אַךְ אִמָּא הִסְכִּימָה בֵּינָהּ לְבֵינוֹ, וְאַבָּא הֵנִיד אֶת הָרֹאשׁ. גַּם סַבְתָּא אָמְרָה שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן – “הַמֶּיְדַּלֵּע בַּת שָׁלוֹשׁ”. 

יָרֵחַ, יָרֵחַ, הִסְתַּכֵּל עָלַי, הַכּוֹבַע שֶׁלִּי מִתְהַלֵּךְ בִּלְעָדַי! מִסְתּוֹבֵב בֵּין הַבְּרִיּוֹת, מִתְרוֹעֵעַ, וְאוּלַי זֶה חֲלוֹם, אַתָּה יוֹדֵעַ. הֵן זֶה כּוֹבַע אֶחָד, מִנִּי רַבִּים, מְקֻשָּׁט בְּנוֹצָה וְכוֹתֵב שִׁירִים. וְהוּא מַזְמִין

אֵין בָּעוֹלָם יֵאוּשׁ כְּלָל. רַק אַהֲבָה, יָרֵחַ, רַק אַהֲבָה. אוּלַי הִיא מְלַבֶּבֶת? הֵן יֵשׁ בָּהּ חַיִּים, וְיֵשׁ בָּהּ שְׁבִילִים בֶּחָלָל וּבִכְלָל. אוּלַי הִיא נִכְזֶבֶת? הֵן יֵשׁ

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם שֶׁהָלַךְ.  לֹא לָעֲבוֹדָה הָלַךְ, לֹא לִקְנִיּוֹת, גַּם לֹא לְטִיּוּל עִם הַכֶּלֶב עִם שַׂקִּית לְאִסּוּף תְּהִיּוֹת. לֹא מִבֵּיתוֹ בָּרַח,לֹא הָלַךְ מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל,גַּם

הִגִּיעָה לָאַרְמוֹן, דּוֹפֶקֶת בְּלִי בּוּשָׁה, נְסִיכָה חִוֶּרֶת, רְטוּבָה וּרְגִישָׁה.  חִיּוּךְ זְדוֹנִי בָּחַשְׁתִּי וְלַסְּפָרִים נִגַּשְׁתִּי.  הָעֶלֶם, בֶּן זְקוּנַי, מְמַהֵר לְהִנָּשֵׂא,וְיֵשׁ לִמְצֹא עַלְמָהשֶׁתַּחֲלֹק אִתּוֹ כִּסֵּא. חִיּוּךְ

לוּ הָיִיתִי בֻּבָּה, כָּל הַיְּלָדִים הָיוּ מְחַבְּקִים אוֹתִי הָמוֹן. לוּ הָיִיתִי קֻבִּיּוֹת, כָּל הַיְּלָדִים הָיוּ בּוֹנִים אִתִּי אַרְמוֹן.  לוּ הָיִיתִי נַדְנֵדָה,כָּל הַיְּלָדִים הָיוּ