בהפסקה

אוּלַי אֶכְתֹּב שׁוּב 
וְאוּלַי לֹא. 
אֲנִי בְּהַפְסָקָה, 
כָּכָה זֶה עִם שִׁירִים – 
הֵם כּוֹתְבִים אֶת עַצְמָם, 
כְּמוֹ דְּמָעוֹת, 
עַד שֶׁמִּתְיַבֵּשׁ לָהֶן הַמָּקוֹר,
וְרַק מִדֵּי פַּעַם כָּכָה
מִתְפַלַּחַת לָהּ דִּמְעָה מִקְרִית,
שֶׁמְּסַפֶּרֶת אֶת הָאֱמֶת –
שֶׁבִּפְנִים זֶה אוֹתוֹ דָּבָר
רַק יָבֵשׁ יוֹתֵר.