[1]
אָח, בְּאֵר שֶׁבַע…
הָעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ בְּחֹם.
זֶה לֹא סְתָם חֹם,
אֵלּוּ הַמַּעֲלוֹת שֶׁלָּהּ!
[2]
“אֲנִי הוֹלֵךְ הַבַּיִת”,
הָיוּ אוֹמְרִים הַיְּלָדִים
כְּשֶׁאִמָּא הָיְתָה קוֹרֵאת לָהֶם
מֵהַחַלּוֹן.
הַיּוֹם, נַעֲנֵיתִי לַקְּרִיאָה
וְהָלַכְתִּי הַבַּיִת,
לִפְגֹּשׁ גַּעְגּוּעִים חֲדָשִׁים-יְשָׁנִים.
אֵלּוּ לֹא סְתָם גַּעְגּוּעִים,
הֵם גַּם חֵלֶק מֵהַמַּעֲלוֹת שֶׁלָּהּ.
[3]
זֹאתִי
מֵהַקּוֹמָה מִתַּחַת,
הָיְתָה עוֹשָׂה אַקְרוֹבָּטִיקָה עַל הַמַּעֲקֶה
(קוֹמָה שְׁנִיָּה עַל עַמּוּדִים).
אֲנִי רַק קָפַצְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת:
שְׁתַּיִם-שְׁתַּיִם, אַרְבַּע-אַרְבַּע,
עַד שֶׁהִצְלַחְתִּי שְׁמוֹנֶה מַדְרֵגוֹת בְּבַת אַחַת!
אֲבָל זֹאתִי
מֵהַקּוֹמָה מִתַּחַת,
רָצְתָה לַעֲשׂוֹת אַקְרוֹבָּטִיקָה עָלַי!
“זֶה יִהְיֶה הַסּוֹד שֶׁלָּנוּ”, הִיא אָמְרָה.
שֶׁלֹּא תַּגִּידוּ שֶׁאֵין יָם בִּבְאֵר שֶׁבַע.
יֵשׁ יָם שֶׁל סוֹדוֹת…
כָּל כָּךְ סוֹדִיִּים הָיוּ הַסּוֹדוֹת,
עַד שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי דָּבָר
עַל מָה שֶׁהִתְרַחֵשׁ שָׁם בַּקּוֹמָה מִתַּחַת.
