הִגִּיעָה לָאַרְמוֹן,
דּוֹפֶקֶת בְּלִי בּוּשָׁה,
נְסִיכָה חִוֶּרֶת,
רְטוּבָה וּרְגִישָׁה.
חִיּוּךְ זְדוֹנִי בָּחַשְׁתִּי
וְלַסְּפָרִים נִגַּשְׁתִּי.
הָעֶלֶם, בֶּן זְקוּנַי,
מְמַהֵר לְהִנָּשֵׂא,
וְיֵשׁ לִמְצֹא עַלְמָה
שֶׁתַּחֲלֹק אִתּוֹ כִּסֵּא.
חִיּוּךְ זְדוֹנִי הִגַּשְׁתִּי
וּבַסְּפָרִים בָּחַשְׁתִּי.
עַלְמָה, עַל מָה תָּבוֹאִי?
בֵּיתֵנוּ מְרֻחָק,
שִׁשָּׁה יָמִים שֶׁל רְכִיבָה
עַל סוּס מֵהַפֻּנְדָּק.
כְּאִלּוּ לֹא נִחַשְׁתִּי
וּתְשׁוּבָתָהּ בִּקַּשְׁתִּי.
שָׁמַעְתִּי עַל הַבֵּן
וְגַם עַל הַמִּבְחָן,
רָצִיתִי לְנַסּוֹת כּוֹחִי
לָכֵן הוֹפַעְתִּי כָּאן.
כְּפִי שֶׁכְּבָר חָשַׁשְׁתִּי,
עוֹד נְסִיכָה כְּמוֹ וַשְׁתִּי.
מִבְחָן? אוּלַי בַּבֹּקֶר.
רֵאשִׁית תָּנוּחִי קְצָת.
הִצַּעְתִּי לָךְ מִטָּה
וּמִזְרוֹנִים מֵאָה כִּמְעַט.
אֶל הַמִּטָּה הוֹבַלְתִּי
וַעֲדָשָׁה שָׁתַלְתִּי.
בַּבֹּקֶר מִתְמַתַּחַת
הַנְּסִיכָה הָאֻמְלָלָה,
הִיא לֹא יָשְׁנָה בַּלַּיְלָה
מַשֶּׁהוּ הִפְרִיעַ לָהּ.
אֶל הַפָקָצָה חַשְׁתִּי
וּמִבֵּיתִי גֵּרַשְׁתִּי:
מְפֻנֶּקֶת, מְפֻנֶּקֶת, מְפֻנֶּקֶת.
