שם המחבר: נירה יקואל

בְּאִידִישׁ אוֹמְרִים: “הָאָדָם מְתַכְנֵן וֶאֱלֹהִים צוֹחֵק”. אָז מָה, לֹא לְתַכְנֵן? מָה פִּתְאוֹם! כֵּן לְתַכְנֵן. אֲבָל אַחַר כָּךְ לִצְחֹק אִתּוֹ בְּיַחַד: “עוֹד פַּעַם אַתָּה וְהַבְּדִיחוֹת שֶׁלְּךָ?” 

נִסִּים לֹא קוֹרִים בְּמִקְרֶה. יֵשׁ לְיַחֵל לָהֶם, לְהִתְכַּוְנֵן, לָתֵת לָהֶם אֶת כָּל תְּשׂוּמֶת הַלֵּב. רַק אָז תּוּכְלִי לוֹמַר: “מָה, הַשִּׂמְלָה הַזֹּאת?סְתָם זָרַקְתִּי עָלַי מַשֶּׁהוּ”.  

אִם הָיוּ בִּי רְסִיסֵי אֵמוּןהֵם נִשְׁבְּרוּ לְאַלְפֵי חֲתִיכוֹת.נָכוֹן,כַּד שֶׁנִּשְׁבַּר אֶפְשָׁר לְהַדְבִּיק,אֲבָל לְעוֹלָם הוּא יִשָּׁאֵר כַּד שֶׁהֻדְבַּק.קִרְאוּ לָזֶה אָמָּנוּת הַבַּרְדָּק.אֲבָל דַּי.כְּמוֹ

אֲנִי מַשְׁקָה אוֹתָם פַּעַם בְּשָׁבוּעַ, לְמִנְיָנִי, אֲפִלּוּ אִם יָבְשׁוּ כָּלִיל! אוּלַי יִצְמַח עַלְעַל? אוּלַי יִקְרוּ נִסִּים? אֲנִי פּוֹתַחַת לִכְבוֹדָם אֶת הַתְּרִיסִים בְּעֵינַי שֶׁלִּי הָעֲצוּמוֹת,וּמְאַלְתֶּרֶת לָהֶם רוּחַ

אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת בְּכָל בֹּקֶר לִפְנֵי הַצִּפּוֹרִים, מְצַיֶּצֶת לָהֶן שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ וְיָעִירוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ,שֶׁתָּעִיר בְּתוֹרָה אֶת הַתַּרְנְגוֹל,שֶׁיָּעִיר אֶת הַמִּתְפַּלְּלִיםלִקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.אֲבָל לַצִּפּוֹרִים?יֵשׁ אֶת הַזְּמַן

עֵץ תָּמִיד עוֹמֵד בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת. גַּם אִם יָשִׁיר עָלָיו, גַּם אִם נָשִׁיר עָלָיו,  גַּם אִם יַכֶּה בּוֹ שָׁרָב. תָּמִידבִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת.אָז תָּאֲרִי לָךְ יַעַר!      

זוֹ אֲנִי. הַנַּהֶגֶת הַזֹּאת. שֶׁלַּמְרוֹת שְׂעָרִי הַקָּצָר כַּנִּרְאֶה הוּא אָרֹךְ מִבִּפְנִים. אֲנִי עוֹלָה עַל הַכְּבִישׁ, וּבְאֹפֶן מַפְתִּיעַ – יֵשׁ בּוֹ עוֹד מְכוֹנִיּוֹת!(לְאָן כֻּלָּם נוֹסְעִים?)זֶה אֵזוֹר מִלְחָמָה.עוֹקְפִים

נִסִּים לֹא צוֹמְחִים מִתַּחַת לַפָּנָס, רַק בְּמַחְשַׁכִּים. מָה שֶׁגָּלוּי, גָּלוּי. וּמָה שֶׁנִּסְתַּר, נֵס-תָּר.        (מתוך “עשי לך חופש”)