יום לפני

מָה בְּסַךְ הַכֹּל רוֹצֶה אָדָם? לִהְיוֹת צוֹדֵק. 
אַחֶרֶת עוֹלָמוֹ יִתְעַרְעֵר עָלָיו.  
וְאִם יִרְאֶה אֲפִלּוּ סֶדֶק קָט בְּבִצּוּרָיו,  
מִיָּד יִדְאַג לְחָזְקָם.  
יִבְנֶה תִּלֵּי תִּלִּים. הָרִים!  
וְאַתָּה – לְשֵׁם מָה תּוֹכִיחוֹ?  
כְּדֵי לָצֵאת צוֹדֵק בְּעַצְמְךָ? אָכֵן, 
וְהִנֵּה שְׁנֵי הָרִים מִתְגּוֹשְׁשִׁים.  
מִתְגּוֹשְׁשִׁים כִּי אֵין מָקוֹם לִשְׁנֵי הָרִים צוֹדְקִים יַחְדָּיו. 
הַצֶּדֶק לֶחֶם צַר הוּא. 
וְעוֹד לֹא רָאִיתִי מִיָּמַי 
אָדָם אֲשֶׁר וִתֵּר עַל הֲרָרָיו מִבְּלִי לְהִשָּׁבֵר, 
אוֹ בְּלִי לִמְצֹא שָׂעִיר לַעֲזָאזֵל. 
אוּלַי לָכֵן אוֹצָרוֹת אֲמִתִּיִּים אֵין מְחַפְּשִׂים בְּרֹאשׁ
הָר, 
אֶלָּא רַק בִּנְקִיקִים וּבִמְחִילוֹת.
הָרִים בָּנִיתִי לִי, 
וְלֹא מָצָאתִי בָּהֶם מְחִילָה. 
אַף לֹא אַחַת.