הוּא וַאֲנִי לְגַמְרֵי שׁוֹנִים,
הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים?
אֲנִי לֹא שָׂמָה לֵב לַתַּאֲרִיכִים
וְהוּא תָּמִיד זוֹכֵר.
הוּא שָׂם לֵב לְכָל פְּרָט
וַאֲנִי לֹא זִהִיתִי שֶׁהִסְתַּפֵּר.
רַק כְּשֶׁהוּא גִּלָּה לִי – שַׂמְתִּי לֵב.
אוּלַי הוּא צוֹדֵק כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר
שֶׁהוּא יוֹתֵר אוֹהֵב?
הוּא גַּם רוֹמַנְטִי,
וַאֲנִי מְבַטֶּלֶת אֶת כָּל הַמֶּחְווֹת,
עַד שֶׁהֵבִין שֶׁהַדֶּרֶךְ אֵלַי
הִיא לְהַשְׁווֹת אוֹתִי לַחַיּוֹת:
“מָמוּתָה”, הוּא אוֹמֵר
וּשְׁנֵינוּ צוֹחֲקִים.
“אֲנִי פִּילָה”, אֲנִי אוֹמֶרֶת,
וְהוּא: “הִיפּוֹפוֹתָם!”
“הִיפּוֹפוֹתָם?… פָּשׁוּט מֻשְׁלָם”.
כְּשֶׁאֲנִי חוֹלָה הוּא דּוֹאֵג לִי כָּל הַיָּמִים,
וּכְשֶׁהוּא חוֹלֶה, אֲנִי דּוֹאֶגֶת רַק בַּלֵּב,
שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָזֶה תַּקְדִּים.
הוּא חוֹבֵב שׁוֹפִּינְג מֻשְׁבָּע
וַאֲנִי צְרִיכָה הֲכָנָה נַפְשִׁית.
הוּא מֵבִין בָּאָפְנָה
וַאֲנִי לֹא מְבִינָה בְּשִׁיט.
אַךְ אֵין כָּמוֹנִי מְבִינָה
בַּהֶבְדֵּלִים בֵּין הַמִּינִים,
וְאִם אַתֶּם לֹא מַאֲמִינִים –
תִּשְׁאֲלוּ אֶת אָרִיק…