וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,
הַרְבֵּה נָשִׁים עָבְרוּ אֵצֶל הַמֶּלֶךְ.
#גַּם וַשְׁתִּי
אֲבָל אֵלֶּה הָיוּ יָמִים אֲחֵרִים.
הַמֶּלֶךְ, הוּא קָבַע אֶת הַחֻקִּים,
וְהַנָּשִׁים הִתְכּוֹפְפוּ לְפָנָיו וְלִפְנֵי שַׁרְבִיטוֹ.
#גַּם וַשְׁתִּי
אֲבָל לְפָחוֹת כְּמַלְכָּה הָיוּ לְוַשְׁתִּי זְכוּיוֹת,
וְהָיָה לָהּ הַכּוֹחַ לִמְרֹד
כְּשֶׁקִּבְּלָה הַזְמָנָה.
הַיּוֹם כֻּלָּם אוֹמְרִים שֶׁהִיא הִקְדִּימָה אֶת זְמַנָּהּ,
אֲבָל אָז הִיא הָיְתָה הַסִּפּוּר שֶׁל הַיּוֹם.
מָה נִזְכַּרְתִּי פִּתְאוֹם?
בְּכָל שָׁנָה אַתֶּם נִזְכָּרִים בַּאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,
בְּאֶסְתֵּר וּמָרְדְּכַי, וּבְהָמָן וּמַעֲלָלָיו.
אֲבָל לֹא רַק אַתֶּם,
#גַּם וַשְׁתִּי
