לְדַבֵּר עַל דְּבָרִים שׁוּלִיִּים
וְלֹא עַל הַפִּיל שֶׁבַּחֶדֶר.
יֶשְׁנָן חַיּוֹת אֲחֵרוֹת, אַתְּ מְבִינָה?
צִפּוֹרִים שֶׁעָפוֹת,
כֶּלֶב מְחַרְבֵּן לְאָחוֹר,
נְמָלִים בְּמָצוֹר
(אֲנִי לֹא מְפַזֶּרֶת סֻכָּר).
שׁוּב יָשַׁנְתִּי לֹא טוֹב
כִּי סָפַרְתִּי כְּבָשִׂים,
אוֹ עִזִּים,
אוֹ נְמָלִים.
זֶה לֹא שֶׁיֵּשׁ לִי תָּכְנִית
לְדִלּוּל אֻכְלוּסִיַּת הַנְּמָלִים בָּעוֹלָם.
הָרַעַל זֶה סְתָם
כִּי הֵן מַפְרִיעוֹת לִי עַל הַשַּׁיִשׁ.
מַפְרִיעַ לִי גַּם הַתַּיִשׁ,
כְּלוֹמַר הַפִּיל,
אַךְ הַס מִלְּהַזְכִּיר.
בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֵלּוּ הַשְּׁכֵנִים
מִדִּירָה לְהַשְׂכִּיר,
שֶׁעָשׂוּ לוֹ תַּ’מָּוֶת, לְמַר עַכְבָּר.
אָז הוּא קָם וְהָלַךְ.
שֶׁתָּבוֹא הַיּוֹנָה,
וּתְחַרְבֵּן עַל הַפִּיל,
הוּא רָגִיל.
בִּשְׁבִילִי תֵּה נָקִי בְּלִי סֻכָּר.
זֶה לֹא בִּגְלַל הַנְּמָלִים.
רַק תֶּה, בְּפִנָּה מִשֶּׁלִּי,
לְלֹא מַקָּקִים.
עֲצַבַּי, אַתְּ מְבִינָה,
אֵינָם חֲזָקִים.
(מתוך “עשי לך חופש”)
