שְׁמַע…
פְּרִיבִילֶגְיָה זוֹ אֶרֶץ
שֶׁמַּגִּיעִים אֵלֶיהָ בְּדֶרֶךְ הַמַּזָּל –
נוֹלַדְתָּ לַהוֹרִים הַנְּכוֹנִים,
עִם הַצֶּבַע הַנָּכוֹן,
הַמִּגְדָּר הַנָּכוֹן,
בַּגּוּף הַנָּכוֹן,
וְאוּלַי גַּם עִם הַכִּשּׁוּרִים הַנְּכוֹנִים?
כֵּן, גַּם כִּשָּׁרוֹן הוּא מַתָּנָה.
עִנְיָן שֶׁל מַזָּל.
לִי לְמָשָׁל אֵין גּוּף אַתְלֵטִי (וַחֲבָל).
בְּכָל אֹפֶן,
פְּרִיבִילֶגְיָה זוֹ אֶרֶץ
עִם גְּדֵרוֹת וּכְלוּבִים,
אֵין כְּנִיסָה לַעֲלוּבוֹת מֻכּוֹת גּוֹרָל.
וּבִכְלָל,
אֵין גַּם יְצִיאָה.
הֵן לֹא תּוּכַל לוֹמַר –
זֶה לֹא אֲנִי בִּכְלָל, זֶה רַק הַצֶּבַע,
זֶה מָה שֶׁבֵּרֵךְ אוֹתִי הַטֶּבַע.
זֶה לֹא אֲנִי, זֶה הָאֵבָר,
מָה, עַל זֶה יָקוּם דָּבָר?
לֹא תּוּכַל לוֹמַר בִּכְלָל,
כִּי אִם נָפַלְתָּ בַּגּוֹרָל
עָלֶיךָ לְצַיֵּת לְכָל כְּלָלֵי הָאָרֶץ,
לְקַיֵּם טְקָסִים בְּמֵרְץ,
לְכַבֵּד אֶת הַכְּלוּבִים
בְּנוֹכְחוּתְךָ בִּפְנִים…
כְּלוּב זָהָב, חָשׁוּב לוֹמַר.
וְלֹא, זֶה לֹא אוֹתוֹ דָּבָר
כְּמוֹ הַהַרְגָּשָׁה הַפְּרִיבִילְגִּית
עַל קְשָׁרִים אֲשֶׁר יָצַרְתָּ,
וְעָמַלְתָּ וְשָׁמַרְתְּ.
לְהַרְוִיחַ לַחְמֶךָ בְּמַאֲמָץ
וּלְפַלֵּס עוֹד דֶּרֶךְ.
לָתֵת, לַחֲמֹל, וְלֹא בְּעֵרֶךְ.
לְהִתְרַחֵק מֵהַכְּלוּבִים,
מֵעֲדָרִים,
לִסְטוֹת תְּמִידִית מִתֶּלֶם
שֶׁהִמְצִיאוּ אֲחֵרִים, אַנְשֵׁי הַחֵלֶם.
לְהַמְצִיא אֶת עַצְמְךָ
כָּל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ.
לִפֹּל לַבְּאֵר וּלְטַפֵּס,
לִהְיוֹת חַלָּשׁ,
לְהִתְחַזֵּק כִּפְלַיִם,
אוֹ סְתָם לִהְיוֹת שׁוֹנֶה
כְּמוֹ כֻּלָּם,
אוֹ קְצָת פָּחוֹת.
הוֹ, אֶרֶץ פְּרִיבִילֶגְיָה,
כְּלוּב זָהָב,
מִן הַמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת.
