בהשראת “שיר ערש לפרה” שכתב יורם טהרלב והלחין שי לביא
הוֹ, נוּמִי, נוּמִי, כִּבְשָׂתִי,
הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לִישֹׁן.
הַרְבֵּה שָׁנִים הָיִית אִתִּי,
מָחָר נֵצֵא עִם אוֹר רִאשׁוֹן.
חִכִּינוּ חֳדָשִׁים הַרְבֵּה,
זֵרַזְנוּ כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר.
זֶה לֹא הַזְּמַן לְהִתְלַבֵּט,
אַתְּ תְּקַבְּלִי חִסּוּן מָחָר.
הַרְבֵּה שָׁנִים מִמַּנְתְּ אוֹתִי,
הָיִית מָקוֹר לְעוֹד סִיגָר,
אָמְנָם אַתְּ לֹא פָּרָה שְׁמֵנָה
אֲבָל נָתַתְּ מָה שֶׁאֶפְשָׁר.
הָיוּ יָמִים יָפִים מְאוֹד,
הָיוּ יָמִים קָשִׁים יוֹתֵר,
אֲבָל תָּמִיד אֶפְשָׁר הָיָה
עוֹד אֵיכְשֶׁהוּ לְהִסְתַּדֵּר.
נָה נָה נָה נָה נָה…
נוּ, נוּמִי נוּמִי, כִּבְשָׂתִי,
לְכִי לִישֹׁן, כְּבָר מְאֻחָר.
הָיִית לִי בַּת נֶאֱמָנָה,
לֹא עֲזַבְתִּינִי לַנֵּכָר.
שָׁמַרְתְּ עַל כָּל הַהַנְחָיוֹת,
וְלֹא הֵטַלְתְּ בִּי שׁוּם סָפֵק.
תָּמִיד נָשָׂאת אֶת שְׁמִי לַשָּׁוְא,
מַסְפִּיק, מַסְפִּיק כְּבָר לְלַקֵּק.
שֶׁל פַיְזֶר כְּבָר כִּמְעַט מוּכָן,
וְגַם מוֹדֶרְנָה אוֹטוֹטוֹ,
כַּנְּסִי לָאוֹטוֹ וְנִסַּע,
אַל תַּחְשְׁבִי עַל הַשְׁלָכוֹת.
גַּם לִי יֵשׁ חֲשָׁשׁוֹת בַּלַּיִל,
דְּמָעוֹת הִזַּלְתִּי עַל הַכַּר,
הֲרֵי אַתְּ הַכִּבְשָׂה שֶׁלִּי,
אֶת מִי אֲנִי אֶחְלֹב מָחָר?
נָה נָה נָה נָה נָה…
כָּל בֹּקֶר קַמְתְּ לְזוּם חָדָשׁ,
עָטִית סְמַרְטוּט גַּם בַּשֵּׁנָה,
הָיִית כִּבְשָׂה טוֹבָה מְאוֹד
גַּם לִי וְגַם לַמְּדִינָה.
רִחוּק כְּבָר לֹא מַסְפִּיק יוֹתֵר,
אֲנַחְנוּ מַעֲלִים שָׁלָב,
אַתְּ מֻכְרָחָה, בְּתוֹר כִּבְשָׂה,
לְהִתְחַשֵּׁב קְצָת בַּמַּצָּב.
אַל תִּסְתַּכְּלִי בִּי – דַּי, מַסְפִּיק!
צָרִיךְ לִפְתֹּחַ דַּף חָדָשׁ,
וַאֲגַלֶּה לָךְ בַּחֲשַׁאי,
שֶׁגַּם אֲנִי אוֹכֵל פֹּה קַשׁ.
שָׁלוֹם כִּבְשָׂה יָפָה שֶׁלִּי,
הִנֵּה אֲנַחְנוּ נִכְנָסִים,
סְלִיחָה, יִסְלַח לִי אֱלוֹהִים,
זֹאת לֹא תְּקוּפָה בִּשְׁבִיל כְּבָשִׂים…
(מתוך “עשי לך חופש”)
