אֲנָשִׁים
זֶה דָּבָר מְאַכְזֵב.
גַּם שָׁמַיִם.
צִפּוֹרִים לְעֻמַּת זֹאת
שָׁרוֹת.
לֹא בִּשְׁבִילִי,
אֲבָל אֶפְשָׁר לְדַמְיֵן שֶׁאוּלַי.
חוּץ מֵהַיּוֹנָה,
הִיא עֲסוּקָה בְּפִתּוּחַ קוֹל (אוּ-אוּ-אוּ אוּ-אוּ-אוּ אוּ…)
וּבְפִזּוּר זְרָדִים וְלַשְׁלֶשֶׁת בַּמִּרְפֶּסֶת שֶׁלִּי.
שֶׁלִּי, שֶׁלָּהּ – מָה הַהֶבְדֵּל?
אֲנָשִׁים,
זֶה הַהֶבְדֵּל.
אֲנָשִׁים זֶה דָּבָר מְאַכְזֵב.
גַּם שָׁמַיִם.
(מתוך “עשי לך חופש”)
