אֵיפֹה אַנְשֵׁי הָרוּחַ?
תַּו הַשָּׁעָה קוֹרֵא לָהֶם לְהִתְיַצֵּב.
אוּלַי פָּרְשׂוּ כָּנָף וְעָפוּ,
אֲבָל אֵיךְ?
רוּחַ לֹא נוֹשֶׁבֶת,
אֲפִלּוּ הֶבֶל פֶּה מֻסְתָּר בְּמַסֵּכָה.
אוּלַי, עַד יַעֲבֹר זַעַם,
הֵם מִתְחַבְּאִים בְּתוֹךְ חָבִית.
אוּלַי הֵם מְדַבְּרִים גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה
עַד כִּי צַוַּאר אֱנוֹשׁ יִנְקַע מִלְּהַבִּיט.
אוּלַי הֵם עָפוּ עַל עַצְמָם לְלֹא שְׁאַר רוּחַ
וְלֹא הוֹתִירוּ אַחֲרֵיהֶם גַּרְגִּיר.
אֵיפֹה הֵם אַנְשֵׁי הָרוּחַ?
אֵין, נוֹתַרְנוּ בְּלִי אֲוִיר.
(מתוך “עשי לך חופש”)
