זֶה עוֹבֵר
זֶה לֹא עוֹבֵר
זֶה גִּיל הַבְּלוּת
אָמַר לִי הַפְּרוֹפֵסוֹר
רַק הוֹרְמוֹנִים
אַתְּ תִּרְאִי
שֶׁצָּרוֹתַיִךְ יֵעָלְמוּ
אַתְּ נְפוּחָה, תַּגִּידִי מוּ…
צָרָה אַחַת פָּחוֹת, נִסְּתָה בִּתִּי
כִּי וֶסֶת אֵין
תּוֹדָה, נָכוֹן, וְזֶה יָפֶה
אֶת זֶה הוּא לֹא צִיֵּן, אָדוֹן רוֹפֵא
הִגַּעְתְּ לְגִיל הַגֵּיהִנֹּם
וְלֹא סִפְּרוּ לִי עַד הַיּוֹם?
הוֹרְמוֹנִים, זֶה מַצִּיל חַיִּים
לֹא הוֹרְמוֹנִים
קְחִי קוֹהוֹשׁ שָׁחֹר
נַסִּי חֶמְלָה
נִסִּיתָ כְּבָר שִׂיחַ אַבְרָהָם?
אַתְּ נִרְאֵית עַגְבָנִיָּה
שׁוּב חַם לָךְ? (מִן הַסְּתָם)
לִי לֹא הָיוּ דְבָרִים כָּאֵלֶּה
תּוֹדָה לָאֵל, אֵיךְ זֶה עוֹזֵר?
בַּסּוֹף תִּרְאִי, הַכֹּל עוֹבֵר
בֶּטַח עוֹבֵר, גַּם הַחַיִּים
אָז מַדְבֵּקוֹת
שֶׁיַּעֲבֹר
אַךְ בְּחִיּוּךְ עַל הַפָּנִים
