הַגּוּף מְדַבֵּר בְּדַרְכּוֹ.
הוּא רוֹמֵז בַּכִּחְכּוּחַ,
הוּא חוֹרֵז בְּדִכְדּוּךְ,
וְקוֹבֵל בְּאַלְפֵי חֲרִיקוֹת מְשֻׁנּוֹת.
וּכְשֶׁאֵין מִישֶׁהוּ שֶׁיַּקְשִׁיב,
הוּא מֵגִיב בְּעָצְמָה וּמַכְאִיב.
וַאֲבוֹי לַבּוּרוּת הַקְּדוֹשָׁה,
הַשּׁוֹלֶלֶת לְלֹא כָּל בּוּשָׁה
אֶת כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לוֹמַר:
שֶׁיֵּשׁ עֵת לָנוּחַ וְעֵת לַעֲבֹד,
וְיֵשׁ לָשִׂים לֵב לִתְזוּנָה.
שֶׁיֵּשׁ עֵת לִשְׁכֹּחַ וְיֵשׁ עֵת לִזְכֹּר,
וְיֵשׁ לְהַקְפִּיד עַל שֵׁנָה.
שֶׁיֵּשׁ לְהַמְעִיט בְּכָל צַעַר
וְיֵשׁ לְהַרְבּוֹת בְּשִׂמְחָה.
שֶׁיֵּשׁ לְכַבֵּד כָּל אָדָם
וְלֹא לְקַמֵּץ בִּסְלִיחָה.
שֶׁיֵּשׁ לְהוֹדוֹת עַל הַשֶּׁפַע
אֲבָל לְהִסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט.
שֶׁיֵּשׁ לְהַקְשִׁיב וְלִלְמֹד עוֹד וָעוֹד
וְאֶפְשָׁר לְמַהֵר, אַךְ לְאַט…
(מתוך “הזמנה לתה”)
