כָּל הַקַּיִץ טִיֵּל הַצְּרָצַר בַּדְּרָכִים,
שָׁר עַל הַיָּם, עַל שְׁקִיעָה וּפְרָחִים,
צָפָה בִּנְמָלִים עֲמָלוֹת לְלֹא סוֹף,
לְלֹא סוֹף.
שָׁר הַצְּרָצַר עַל אַחְוַת פּוֹעֲלוֹת,
וּמַלְכָּה, שֶׁתִּחְיֶה שָׁנִים אֲרֻכּוֹת,
כֵּיצַד הֵן עוֹבְדוֹת כָּל הַיּוֹם בְּלִי לֵאוּת,
בְּלִי לֵאוּת.
וְהִמְשִׁיךְ הַצְּרָצַר וְקוֹנֵן,
עַל אוֹתוֹ הַזָּכָר הַמִּסְכֵּן,
שֶׁנֻּצַּל מִינִית וּמֵת,
כֵּן, כָּךְ זֶה קוֹרֶה בֶּאֱמֶת.
הַקַּיִץ נִגְמַר וְהִגִּיעַ הַקֹּר,
וְלַקֵּן אָז הִגִּיעַ צְרָצַר בְּמַחְסוֹר.
אַךְ אַחְוַת נְמָלִים הִיא,
וְהוּא אַךְ צְרָצַר,
שׁוֹנֶה, אַחֵר וּמוּזָר.
מְבַזְבֵּז אֶת הַזְּמַן,
שֶׁיָּמוּת,
לֹא לוֹ מְזוֹן הַמַּלְכוּת.
(מתוך “הזמנה לתה”)
