הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ
וְהִיא מַלְכָּתוֹ
וְיַחַד הֵקִימוּ
אַרְמוֹן תִּפְאַרְתּוֹ.
וְהָיְתָה הַמַּלְכָּה מְאֻשֶּׁרֶת
(הִיא לֹא יָדְעָה דֶּרֶךְ אַחֶרֶת).
וּבֹקֶר אֶחָד
הוּא נָפַל לְמִשְׁכָּב
וְכָל הַשָּׂרִים
גַּם נָפְלוּ אַחֲרָיו.
לָקְחָה הַמַּלְכָּה
הַמּוֹשְׁכוֹת לְיָדֶיהָ
וְאֶת הָאַרְמוֹן
הִיא מָשְׁכָה אַחֲרֶיהָ.
מִכֵּס וְעַד קֶסֶת
מִמַּס וְעַד כְּנֶסֶת
תָּפְרָה לָהּ חָזוֹן
בְּרוּחָהּ.
הַמֶּלֶךְ שֶׁקָּם
נִכְלָם וְנִדְהָם
פַּחַד עַל כִּסְאוֹ
וְצִוָּה:
“הִתִּיזוּ אֶת רֹאשׁ הַמַּלְכָּה!
וְאַל תְּחַכּוּ אַף דַּקָּה”.
הָיֹה הָיָה מֶלֶךְ
וְהִיא מַלְכָּתוֹ.
אַךְ לֹא עָבַר זְמַן
וְהִרְעִילוּ אוֹתוֹ.
(מתוך “הזמנה לתה”)
