יֵשׁ מִי שֶׁחוֹפֵר בַּפֶּצַע פְּנִימָה,
וְיֵשׁ מִי שֶׁחוֹפֵר בּוֹ
פֶּתַח יְצִיאָה.
יֵשׁ מִי שֶׁשָּׂם עָלָיו טוֹנוֹת הֲגַנּוֹת,
וְיֵשׁ מִי שֶׁטּוֹוֶה לוֹ מִלִּים
וּמַנְגִּינָה.
יֵשׁ מִי שֶׁרוֹאֶה בְּפֶצַע אוֹר נִכְסָף,
יֵשׁ מִי שֶׁמְּיַצֵּר עוֹד פְּצָעִים
וּמְנַרְמֵל,
יֵשׁ מִי שֶׁזּוֹרֵק אוֹתוֹ
בְּ’תַּשְׁלִיךְ’ אֶל הַיָּם,
יֵשׁ מִי שֶׁנִּלְחַם בּוֹ עַד אֲשֶׁר
יָבוֹא גּוֹאֵל.
יֵשׁ מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ אִשּׁוּר –
עֵדֶר לִפְצָעָיו.
וְיֵשׁ מִי שֶׁעוֹמֵד בָּדָד
כְּמוֹ עֵץ אֲשֶׁר מַשִּׁיר עָלָיו.
יֵשׁ מִי שֶׁמְּחַפֵּשׂ רִפּוּי,
טוֹוֶה לוֹ אֲרוּכָה,
גְּלָדִים, שְׁלָדִים, צַלֶּקֶת.
לִפְעָמִים הַפֶּצַע מִתְרַפֵּא,
לִפְעָמִים בַּצֶּקֶת.
יֵשׁ מִי שֶׁבּוֹחֵן
מָה כָּאן לֹא בָּרוּר –
שׁוֹאֵל לָמָּה, כַּמָּה,
עַד מָתַי?
מִתְבּוֹנֵן בַּפֶּצַע לְעָמְקוֹ,
רָחְבּוֹ, שׁוּלָיו,
חוֹקֵר כָּל מָה שֶׁרַק אֶפְשָׁר עָלָיו.
וְיֵשׁ מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת אֵלּוּ
מִבַּעַד לַפְּצָעִים –
אֶת מֹשֶׁה, רוֹנִי, רֹתֶם, גְּרִישָׁה,
עַבּדָּאל אֶל חַכִּים.
