[1]
פַּעַם הָיִיתִי לְבַדִּי.
אַחַר כָּךְ הִתְפַּצַּלְתִּי לִשְׁנַיִם –
אֲנִי וְגוּפִי.
וְעוֹד אֲנִי מִתְפַּצֶּלֶת,
נוֹתֶנֶת לְכָל אֵבָר שֵׁם
וּמָקוֹם בֶּחָלָל
(הַשֶּׁחִי שֶׁל הַבֶּרֶךְ, לְמָשָׁל),
וְהִנֵּה אֲנִי כְּבָר לֹא לְבַדִּי –
אֲנִי קְהִלָּה.
[2]
כְּשֶׁחֲבֵר קְהִלָּה מַכְאִיב לִי –
אֲנִי לֹא מְנַדָּה אוֹתוֹ,
אֲנִי לֹא מִתְעַלֶּמֶת מִמֶּנּוּ,
וְגַם לֹא מַכְאִיבָה לוֹ בַּחֲזָרָה.
רַק שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ – לָמָּה?
[3]
וְאוּלַי תַּכְלִיתָהּ שֶׁל קְהִלָּה
הִיא לְהֵיטִיב עִם הָאַחֵר,
כִּי אִלּוּ הָיִיתִי אֲנִי לְבַדִּי –
הָיִיתִי מֵיטִיבָה רַק עִם עַצְמִי.
