[1]
כֶּשֶׁף, רֶשֶׁף, לֵב וְנֶפֶשׁ
צַפְרִירִים וְנַנָּסִים.
יוֹם חַמִּים, יוֹם נָעִים, חִיּוּכַי לְהַקְסִים.
אֵיזוֹ אַהֲבָה תִּצְמַח פֹּה?
אֵיזֶה כֶּשֶׁף לְכַשֵּׁף?
רַק מִלִּים לִי, לֹא כְּשָׁפִים.
לְמַתְכּוֹן נִדְרָשׁ פֹּה שֵׁף.
[2]
אַהֲבַת חִנָּם
הִיא לֹא בַּשָּׁמַיִם.
הִיא כָּאן וְעַכְשָׁו,
בֵּינִי לְבֵינִי,
כִּי אִם אֵין אֲנִי לִי –
אָז מִי?
[3]
יֵשׁ לִי נְקֻדּוֹת חֵן – חָמֵשׁ.
וְאֶצְבָּעוֹת – שֵׁשׁ.
רֹאשׁ כְּמוֹ עֲפִיפוֹן, וְאַף שֶׁל קַרְנַף,
שְׁתֵּי רַגְלִיִּים עֲקוּמוֹת נוֹרָא,
וְהוּא קוֹרֵא לִי “בְּלוֹנְדִּינִית”.
[4]
בָּנָנָה עַל הַדֶּרֶךְ.
כֻּלָּהּ דְּבַשׁ, לֹא רַק בְּעֵרֶךְ.
לִפְעָמִים גַּם הַחַיִּים
עַל הַדֶּרֶךְ מְרוּחִים.
[5]
הֶעָלִים לֹא שָׁאֲלוּ אֶת הָאֲדָמָה
אִם לִצְנֹחַ עָלֶיהָ,
אִם לְכַסּוֹת אוֹתָהּ בְּצִבְעֵי שַׁלֶּכֶת.
הֵם יָדְעוּ שֶׁהִיא תְּקַבֵּל אוֹתָם בְּכָל צֶבַע.
