לְנֹכַח הַמַּצָּב,
אָמַרְתִּי לַחֲתוּלֵי הָרְחוֹב
שֶׁהִתְרַבּוּ לָאַחֲרוֹנָה
בְּקֶצֶב מְעוֹרֵר דְּאָגָה:
“עֲלֵיכֶם לַעֲבֹר לְסוֹמַלְיָה”.
כָּךְ אָמַרְתִּי לָהֶם בְּלִבִּי,
כָּךְ רָצִיתִי.
אַךְ אֵלּוּ חֲתוּלִים,
אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר אִתָּם בַּהִגָּיוֹן.
בְּלֵית בְּרֵרָה,
נָקַטְתִּי בַּחֲלוּפָה הַיְּחִידָה שֶׁנּוֹתְרָה לִי –
לְעַקֵּר וּלְוַתֵּר.
זוֹ הַמְּדִינִיּוּת וְאֵין אַחֶרֶת.
לְעַקֵּר עַד כַּמָּה שֶׁאֶפְשָׁר,
וּלְוַתֵּר עַל נוֹכְחוּתָם שֶׁל כָּל הַיֶּתֶר.
בְּאֶמְצָעִים נוֹחִים וּשְׁקֵטִים.
אִם מִתְאַפְשֵׁר.
וְכָל זֹאת הָיָה בֶּאֱמֶת מִתְאַפְשֵׁר,
לוּלֵא פְּעִילוּתָם שֶׁל מַאֲכִילֵי הַחֲתוּלִים –
אֲנָשִׁים חַסְרֵי הִגָּיוֹן,
כִּמְעַט כְּמוֹ הַחֲתוּלִים עַצְמָם.
עִם הַסֻּגְיָה הַזּוֹ
הָיָה צָרִיךְ לִנְהֹג בְּחָכְמָה.
כְּלוֹמַר לְעַקֵּר וּלְוַתֵּר גַּם עֲלֵיהֶם.
(אִם מִתְאַפְשֵׁר)
וְכָל זֶה הָיָה מִתְאַפְשֵׁר,
לוּלֵא פְּעִילוּתָם שֶׁל מְגִנֵּי זְכוּיוֹת אָדָם.
אֲנָשִׁים חַסְרֵי הִגָּיוֹן,
כִּמְעַט כְּמוֹ מַאֲכִילֵי הַחֲתוּלִים עַצְמָם.
עִם הַסֻּגְיָה הַזּוֹ
הָיָה צָרִיךְ לִנְהֹג בְּחָכְמָה,
כְּלוֹמַר לְעַקֵּר וּלְוַתֵּר גַּם עֲלֵיהֶם.
וְאָז נִכְנַסְתִּי לְסִחְרוּר…
שֶׁאִפְשֵׁר גַּם אִפְשֵׁר
לְעַקֵּר וּלְוַתֵּר
עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִלְּבַדִּי.
אָז הִנֵּה אֲנִי כָּאן
לְבַדִּי,
עִם עַצְמִי,
כִּי אִם אֵין אֲנִי לִי –
מִי?
