גרסה מחודשת ל”שני צלמי רחוב” (נעמי שמר)
“שְׁנֵי צַלָּמֵי-רְחוֹב
זֶרַח וְצַלְמֻנָע,
יָצְאוּ לָהֶם הַרְחוֹבָהּ
לְצַלֵּם תְּמוּנָה.”
וּבַתְּמוּנָה – רְעוּלֵי פָּנִים
בְּרוֹבִים גְּדוֹלִים וּבְרִמּוֹנִים,
וּכְשֶׁהֵם הוֹלְכִים הֵם קוֹרְאִים בְּקוֹל:
“אִיטְבַּח אֶל יָהוּד”, “אַלְלָה הוּא גָּדוֹל”.
וְהֵי-הוֹ הַבִּיטוּ נָא –
זֶרַח וְצַלְמֻנָּע!
“שְׁנֵי צַלָּמֵי-רְחוֹב
זֶרַח וְצַלְמֻנָּע,
יָצְאוּ בַּצָּהֳרַיִם
לְצַלֵּם תְּמוּנָה.”
וּבַתְּמוּנָה – יֶלֶד בִּתְחִנָּה,
זוּג עַל מִשְׁכָּבוֹ, אִשָּׁה בְּחַלּוֹנָהּ.
אִישׁ בְּדַרְכּוֹ, חֶבְרֶ’ה בִּמְסִבָּה,
אֵיפֹה הַצָּבָא? אַף אֶחָד לֹא בָּא.
וְהֵי-הוֹ הַבִּיטוּ נָא –
זֶרַח וְצַלְמֻנָּע!
“שְׁנֵי צַלָּמֵי-רְחוֹב
זֶרַח וְצַלְמֻנָּע,
עָלוּ עַל מִשְׁכָּבָם
וְחָלְמוּ תְּמוּנָה.”
“וּבַחֲלוֹמָם – זָזוּ מִמְּקוֹמָם
שִׁיר וּמַנְגִּינָה, אוֹר וַעֲנָנָה.
וּבַחֲלוֹמָם – צֵל גָּדוֹל, כָּבֵד,
כְּרַךְ כְּמוֹ נִינְוֵה וּמִגְדַּל-בָּבֶל.
וְהֵי-הוֹ הַבִּיטוּ נָא –
זֶרַח וְצַלְמֻנָּע!”
“שְׁנֵי צַלָּמֵי-רְחוֹב
קָמוּ מְזֻעְזָעִים:
“הַלְוַאי שֶׁלֹּא נֵדַע
חֲלוֹמוֹת רָעִים!”
“בּוֹא נֵצֵא לָרְחוֹב – כִּי הַבֹּקֶר טוֹב –
בּוֹא נִקַּח תְּמוּנָה – עִיר וַהֲמוֹנָהּ –
דֶּרֶךְ עֲדָשָׁה אֵין לָנוּ בּוּשָׁה,
בֶּטַח לֹא אַשְׁמָה, אֵין לָנוּ עַל מָה…”
וְהֵי-הוֹ הַבִּיטוּ נָא –
זֶרַח וְצַלְמֻנָּע!
(מתוך הספר סוכת שלום)
